פגיעה בעבודה

למשרדנו ניסיון רב בניהול, ייצוג וטיפול בתביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי – נפגעי עבודה, הן לצורך ההכרה בתאונה כתאונת עבודה וקבלת דמי הפגיעה והן לצורך קביעת דרגת הנכות של הנפגע בועדות הרפואיות וקבלת קצבה ו/או מענק כספי.

בתחום תאונות העבודה ישנם שלושה סוגים של עילות תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי:

  • תאונת עבודה.

  • מחלת מקצוע.

  • מיקרוטראומה.

להלן נסביר על כל אחד מהסוגים של עילות התביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי:

תאונה עבודה:

בהתאם לסעיף 79 חוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה הינה תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו של העובד ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו.

 

כך למשל, עובד שהחליק ונפל תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו על רצפת המשרד ושבר את ידו, עשוי להיות מוכר כנפגע בעבודה.

 

נציין כי בהתאם לסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, תאונה יכולה להיחשב כתאונת עבודה גם אם היא קרתה לעובד תוך כדי ועקב נסיעה או הליכה לעבודה מביתו (או מהמקום בו הוא ישן) או מהעבודה לביתו (או מהמקום בו הוא ישן).

יחד עם זאת, יש לשים לב כי התאונה לא תיחשב לתאונת עבודה במידה והעובד הפסיק את דרכו המקובלת בהפסקה של ממש או סטה ממנה סטייה של ממש, אלא אם הדבר נעשה לצורך הגעה למקום התפילה הרגיל שבו מתפלל העובד, או כדי ללוות את ילדו אל הגנון, אל גן הילדים, אל מעון הילדים, וכן כדי להחזירו משם.

בנוסף, גם המקרים הבאים יוכרו כתאונת עבודה:

  •  במידה והעובד נפגע בשעת עבודתו במקום העבודה (או בסביבתו הקרובה ביותר) תוך כדי ניסיון להצלת גוף או רכוש, או למניעת נזק לגוף או לרכוש.

  • במידה והעובד נפגע בזמן העבודה, מפגיעה שפגע בו אדם אחר בחפץ הנמצא במקום העבודה (או בסביבתו הקרובה ביותר), ובלבד שלעובד שנפגע לא היה חלק בגרימת הפגיעה.

  • לעובד שכיר – במידה והעובד נפגע במקום שהוא או חבריו לעבודה סועדים בשעת הפסקת האוכל, וכן בדרכו של העובד מן העבודה, אל אותו מקום, או בחזרה מאותו מקום אל העבודה (בתנאי שהפסקת האוכל הייתה על דעת המעסיק וההפסקה לא עלתה על שלוש שעות).

  • במידה והעובד נפגע כתוצאה מתקיפה תוך כדי ועקב עבודה (כולל תקיפה מינית) אשר גרמה לנזק גופני או נפשי והצריכה טיפול רפואי.

 

בעת הגשת תביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה נדרש הנפגע, בין היתר, לפרט ולתאר כיצד קרתה התאונה אשר גרמה לפגיעתו. נציין כי לתיאור זה משמעות רבה וחשובה שכן הוא יכול להוביל אף לדחיית התביעה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

מחלת מקצוע:

מחלת מקצוע היא מחלה שהעובד חלה בה עקב תנאי עבודתו (בין אם מדובר בעובד שכיר ובין אם מדובר בעובד עצמאי), בהיותו חשוף, במקום עבודתו, לגורמים מזיקים שונים (כגון חשיפה לקרינה, חיידקים, חומרים מסוכנים, רעש, רטט, אבק, מתכות, גזים, נוזלים ועוד) בתנאים סביבתיים מסוימים, כתוצאה מחשיפה חוזרת לגורמים המזיקים, במשך זמן מסוים. 

נציין כי גם גורמים פיזיולוגיים ומכניים עשויים לגרום למחלת מקצוע. כך למשל:

  • תנועות חוזרות של אצבעות הידיים (למשל כתוצאה מהקלדה), עלולות לגרום לתסמונת התעלה הקרפאלית.

  • חיכוך חוזר וממושך של המרפק או הברך (למשל כתוצאה מעבודות ריצוף), עלול לגרום לבורסיטיס מקצועית.

  • לחץ ממושך על הגפיים (למשל בעבודת מלטש יהלומים), עלול לגרום לשיתוק עצבים פריפריים כגון עצב האולנאריס.

 

כיצד מוכיחים מחלת מקצוע?

על מנת שפגיעה בעבודה תחשב כ-"מחלת מקצוע", יש להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים:

  1. על המחלה להופיע ברשימת המחלות שבתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה). יש להדגיש כי מדובר ברשימה סגורה ורק מחלה המופיעה בין 54 המחלות שפורטו ברשימת מחלות המקצוע, מוכרת כמחלת מקצוע.

  2. במועד פריצת המחלה אצל העובד, המחלה הייתה מוכרת כמחלת מקצוע על תקנות הביטוח הלאומי (בתקנות מצוין במפורש מאיזה תאריך כל מחלה מוכרת כמחלת מקצוע).

  3. יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה, למחלה ממנה סובל העובד, כלומר, על העובד להוכיח כי הוא חלה במחלה בעקבות עבודתו. כך למשל, אם עובד נחשף באופן תדיר לאסבסט כחלק מעבודתו והוא לקה בסרטן ריאה (מחלה המוכרת כמחלת מקצוע), עליו להוכיח כי הוא לקה בסרטן כתוצאה מהחשיפה התדירה לאסבסט.

רק לאחר התקיימות שלושת התנאים הללו, תוכר פגיעתו של נפגע בעבודה כמחלת מקצוע.

 

יש לציין כי כאשר עובד חלה במחלת מקצוע עקב תנאי עבודתו, בהחלט יתכן כי הוא זכאי, בנוסף לזכותו להגשת תביעה בגין מחלת מקצוע נגד המוסד לביטוח לאומי, להגיש תביעה לקבלת פיצויים כנגד מעסיקו, עקב רשלנות ו/או הפרת חובה חקוקה אשר הובילה למחלתו של העובד.

מיקרוטראומה:

כאמור, רשימת מחלת המקצוע הינה רשימה סגורה.

אז מה קורה במקרה בו מחלה התפרצה אצל עובד כתוצאה מעבודתו, אך המחלה אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע (למשל – כאבי גב)?

מסיבה זו פותחה על ידי בית הדין לעבודה הלכת המיקרוטראומה, שנועדה לפצות עובדים שמחלתם קשורה לתנאי עבודתם אך אינה בגדר "מחלת מקצוע" או "תאונת עבודה" במובן הרגיל.

בהתאם לפסיקת בתי הדין, מיקרוטאומה מוגדרת כרצף של פעולות חזרתיות ומתמשכות, אשר בהצטברותן גורמות לנזק. הדוגמא אשר ניתנה על ידי בתי הדין למיקרוטראומה היא טפטוף טיפות מים על סלע, כאשר כל טיפה לכשעצמה אומנם אינה מביאה לנזק הנראה לעין, אולם הצטברותן של הטיפות תביא לנקב בסלע ולמעשה – לנזק.

על מנת שנזק גופני יוכר כפגיעת עבודה מסוג מיקרוטראומה, יש להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים:

  1. הנזק הגופני נגרם כתוצאה מתנועות / פעולות שגורמות לפגיעות זעירות, חוזרות ונשנות במהלך העבודה, המבוצעות במשך פרקי זמן רצופים המספיקים בכדי לגרום לנזק מצטבר.

  2. הפעולות / התנועות המבוצעות צריכות להיות זהות או דומות במהותן (כלומר אין צורך בזהות מוחלטת ודי בכך שתהיינה דומות אחת לרעותה).

  3. הפעולות / התנועות מפעילות אזור ספציפי בגוף, אשר נפגע כתוצאה מהפעולות.

 

יש לציין כי במקרים שבהם סובל העובד ממחלה המופיעה ברשימת המחלות כמחלת מקצוע - תביעתו תיבחן לפי הכללים של מחלת המקצוע ולא של מיקרוטראומה.

מדוע לפנות לעורך דין במקרה של פגיעה בעבודה:

בתביעה והכרה בתאונת עבודה, מחלת מקצוע או מיקרוטראומה מעורבות שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות והטיפול המשפטי יהא שונה לחלוטין בכל אחת מהתביעות. בנסיבות אלה, אנו ממליצים לכם, בטרם פנייתכם למוסד לביטוח לאומי, לפנות לעורך דין העוסק בתחום הביטוח הלאומי על מנת שיטפל וייצג אתכם במקצועיות ובאחריות מרבית מול המוסד לביטוח לאומי, על כל הליכי התביעה והערעורים הכלולים בו, לצורך מימוש הזכויות הרפואיות שלכם. בכך ניתן יהיה להימנע מטעויות אשר עלולות להביא לדחיית תביעתכם ולאיבוד זכויות המגיעות לכם.